1. רקדתי במשך 10 שנים בקבוצת מחול, בגילאי 8-18 (עד הצבא) והתאהבתי במחול מודרני בגיל 14! בגיל 15 התחלתי גם בלט ונעלי פוינט, הצטרפתי ללהקה והריקוד עבורי היה תרפיה ומדיטציה (עוד לפני שידעתי מה זה בכלל מדיטציה). ריקוד זוהי אהבה שתמיד תישאר.

2. בגיל 8 קיבלתי את המצלמה הראשונה שלי! היא הייתה מצלמת פילם מתוקה של וולט דיסני והיו עליה מיקי מאוס באגס באני ועוד כמה חברימות… מה שכן, כשסיימתי לצלם את הסרט פילם, ישר פתחתי את המצלמה כדי לראות את התמונות! (לגמרי הקדמתי את זמני) ואז אמא שלי אמרה לי ״לאאאאא מה עשית?! שרפת את הסרט פילם״ - וכך הבנתי את הרגישות לאור ומה לא לעשות לפעמים הבאות

3. התחלתי לעבוד בצילום כבר בגיל 19 תוך כדי הצבא בתור צלמת לילה בבר. עפתי על העבודה הזאת, על האנשים והשחרור וזה ממש התפתח! במשך 3 שנים עבדתי כצלמת חיי לילה, פסטיבלים ומסיבות. אני זוכרת שאנשים היו באים אומרים לי ״וואי חיכיתי כל השבוע כדי לצאת ולהגיע לכאן״ ואני חשבתי לעצמי ״איזה כיף, זאת העבודה שלי!״

4. עשיתי תואר באמנות וצילום, למדתי שנתיים בבצלאל ושנתיים ב-SVA בניו-יורק (הלימודים שם היו מדהימים). תמיד ידעתי שאעשה תואר באמנות אבל ההתמקדות בצילום הייתה אחרי שגיליתי את המצלמה הדיגיטלית של אחי בגיל 15 והייתי מצלמת כ-ל דבר ומתעדת כל רגע ומפגש של חברים ומשפחה.

5. גרתי 3 שנים בניו-יורק! וזה בעצם היה הגשמת חלום ילדות. כבר מאז שהייתי ילדה לא הפסקתי לדבר על ניו יורק ושאני הולכת לגור שם ״כשאהיה גדולה״. ניו-יורק הייתה בית הספר הכי גדול ועמוק לחיים שלי, במקום הכי אורבני גיליתי את מעמקי נפשי ומצאתי דרכים יצירתיות לעשות מדיטציה, לתרגל מיינדפולנס ודווקא שם - המסע הרוחני שלי העמיק. עבדתי בסטארט-אפ מצליח והייתי אסיסטנטית של אמן בינלאומי! אך עם זאת, הבנתי שאני מתעוררת כל בוקר להגשים חלום של מישהו אחר, ולא את החלומות שלי… הבנתי שנכנסתי לדיכאון, גם התמודדתי עם בולימיה תקופה ואחרי כמה זמן הבנתי שאני צריכה לעזוב אותה. אחרי 3 שנים של חוויות בכל הצבעים עם הגשמת חלומות עליות וירידות, חזרתי לארץ לשקם ולרפא את עצמי ולהיות בעלייה הכי טובה בח

6. הייתי בברנינג מן ב-2015 וזה שינה לי את החיים! ברגע אחד שם בפלאיה ושיחה עם איש רנדומלי - הפכתי מ״צלמת״ ל״אמנית רב תחומית״ והחלטתי שאני רוצה ליצור חוויות של טרנספורמציה, להשתמש בכל החושים שלנו להתחבר לעצמינו ולמהות החיים דרך האמנות והיצירה.

7. הפסקתי לאכול בשר בגיל 10 כשחברה שלי בזמנו הייתה בשוק שאני אוכלת ״עוף״ והראתה לי סרטונים של תעשיית הבשר (שחיטה וכל התהליך הנורא) והאופנה (פרוות, נוצות) - הרגשתי נבגדת ו״איך לא סיפרו לי?!״ ואהבתי הגדולה לחיות גדולה יותר מכל תיאבון. כל ביס של חיה היה עם ייסורי מצפון עד שגם ההורים שלי קיבלו את זה שאני לא יכולה לאכול חיות ושחררו אותי מה״את חייבת לאכול את זה״.

8. כל חיי רציתי שתהיה לי אחות. יש לי 3 אחים, 2 גדולים ואחד קטן (שיהיו בריאים!) ואני זוכרת כשאחי הקטן נולד ובאנו לבית חולים, וקלטתי שזה בן ולא בת התחלתי לבכות והייתי ממש עצובה.. אבל זה לא עצר אותי! הייתי מלבישה אותו בשמלות ושמה לו קליפסים בשיער (אפילו צילמתי ותיעדתי רגעים מביכים) עד לרגע שהוא היה גדול מספיק להגיד לי ״עידית, חלאס״. (אוהבת אותך נימי)

9. עשיתי 8 טקסי אייווסקה בשבועיים בריטריט מדהים ותומך בג’ונגל של פרו. זה הציל לי את חיי. כן כן! הלכתי לשם במעבר שלי בין עזיבת ניו-יורק והחזרה לישראל. הגעתי לשם שאני בדיכאון ובשיא תקופת הרס עצמי.. ויצאתי משם מלאה באהבה אינסופית, לב פתוח ומוכן להתרחב עוד ועוד ובעיקר תחושה ש״אני לא סבלתי סתם״ ושאני רוצה לחלוק ולעזור לאחרימות לרפא את עצמן.ם עם כוח הלב הרך והאוהב! מאז אני בשליחות של ריפוי, שיתוף אור ואהבה עצמית.

10. רוב חיי לא אהבתי את השם שלי… רק בצבא התחלתי לחבב אותו ובאמצע שנות ה-20 למדתי את משמעותו לעומק והתאהבתי בו. האמת שבזמן הריטריט אייווסקה הבנתי שאני בחרתי לעצמי את השם הזה ו״ברור שאני עידית״ ועידית זה אדמה משובחת ופוריה וכמה השם הזה גם מקרקע אותי וגם מוביל אותי ביצירה וביצירתיות.

היה ממש נחמד להתבונן בדברים האלה בעצמי, כיף לשתף ותודה לכם שקראתם.ן

אוהבת,

עידית ❤️